התנועות - מקורן

מסמך זה הוא בעיקרו סיכום של פרק 14 בספרו של יהושוע בלאו - תורת ההגה והצורות, אולם דוגמאות נוספות בעיקר עפ"י ספרו של חיים רבין - חקרי לשון.

מקובל להניח כי בפרוטושמית היו שש תנועות, שלוש קצרות: a, i, u, ושלוש ארוכות:
בתקופות הביניים היו עדיין קיימות תנועות קצרות ותנועות ארוכות אולם התרחשו בהם תהליכים שונים.
בניקוד הטברני לעומת זאת, ישנם סימני התנועות הבאים:

1. בניקוד הטברני אין הבדל באורכי התנועות. קמץ ופתח, צירה וסגול - כולם נהגו בצורות השונות איכותית אחת מן השנייה, בלי קשר לאורכן (למשל - קמץ נהגה כ-O).
2. נקדני טבריה לא הבדילו בין תנועות מלאות לתנועות חסרות. חוסר או מילוי נקבעו עפ"י הטקסט התנ"כי שאותו ניקדו. לכן את כל הצורות הללו ניתן למצוא בתנ"ך המנוקד: קֹלֹת, הַקּוֹלֹת, הַקֹּלוֹת.

בניקוד שלנו לעומת זאת, יש כללים מדויקים המורים מתי יש לכתוב תנועה מלאה ומתי תנועה חסרה. גם על כללים אלו והסיבות להם נפרט להלן.
לחצו כאן לתרשים המתאר את השתלשלות התנועות.

התנועות הקצרות

a

בתנועת a בפורוטושמית כשהיא באה:

1. בהברה פתוחה שלפני ההטעמה¹ (=פריטונית. לכן ההארכה נקראת "הארכה פריטונית"),
2. בהברה (שבימנו היא) סגורה מוטעמת בשמות שאינם בסמיכות,

קרה בתקופות הביניים תהליך של הארכת תנועה. כפי שנראה להלן תנועת נעתקת בניקוד הטברני לקמץ ולכן גם תנועות אלו נעתקו לקמץ².

הסיבה להארכת תנועה בהברה סגורה מוטעמת בשמות שאינם בסמיכות (סעיף 2 לעיל), היא שבעבר הייתה זאת הברה פתוחה. במילים אלה הייתה תנועה סופית (ראו בדוגמה לקמן), ונפילתה היא שגרמה להארכת התנועה.

בדוגמה זו התרחשה בהברה הפתוחה הפריטונית (da) ובהברה ba הארכת תנועה, ולכן ניקודן בקמץ:

פרוטושמית	זמן כלשהו בתקופת הביניים	הניקוד הטברני והניקוד שלנו
dabaru		דָּבָר

בהברה שבימנו היא סגורה בשמות הבאים בסמיכות ובפעלים, משתקפת בניקוד הטברני בפתח.
לדוגמה, הפתח במילים אלו מקורו ב-a: אָכַל, דְּבַר ה' (בסמיכות).
גם כאן (כמו שהוסבר לעיל) הייתה תנועה סופית, אבל נפילת התנועה הסופית התרחשה מאוחר יותר היסטורית. בזמן זה, בניגוד לעבר, כבר לא היו התנאים להארכת תנועה בעקבות נפילה. לכן התנועה נשארה קצרה.

בהברה סגורה לא מוטעמת בדרך כלל פתח. אבל לעיתים קרה בשלב כלשהו בתקופת הביניים תהליך הנקרא הידקקות. בתהליך זה a הפכה ל-i. כפי שנראה להלן, i נעתקת בהברה סגורה לא מטעמת לחיריק בניקוד בטברני, ולכן גם הברה זו מופיעה כחיריק. דוגמאות: חושבים שהתהליך קרה במילים מִזבח, מִספד ועוד, שללא ההידקקות היו צריכות להינקד בפתח טברני כמו: מַסמר, מַזלג³.

הברה פתוחה לא מוטעמת שאינה פריטונית
הברה כזו עברה חיטוף:

הברה פתוחה מוטעמת
ההברות שאנו רואים בעברית של ימינו כפתוחות מוטעמות לא היו כאלה בפרוטושמית.
המילה כָּתְבָה לדוגמה הייתה katabat. אז התארכה ההברה האחרונה שהייתה סגורה, וכך נשארה גם כשנפתחה. תנועה ארוכה זו נעתקה בטברנית לקמץ - כָּתְבָה.

לעתים a נעתקת לסגול:

1. בשמות הסגוליים (מקור שמות אלו הוא בצרור עיצורים): דַּרְכְּ --> דֶרֶךְ (ב-דַרְכִּי נשארה ה- a)
2. בהשפעת אותיות גרוניות: הֶחָג לעומת הַחַגִּים.

i

בהברה (שבימינו היא) סגורה מוטעמת - i נעתקת לצירה טברני:

פרוטושמית	הניקוד הטברני והניקוד שלנו
	חָמֵשׁ

הערה: השווה בצורת הרבים - חֲמִשִּׁים

חוק פילפי
בהברה סגורה מוטעמת נעתקת i לעתים לפתח במקום לצירה. גם הברה מוטעמת טעם משני - בנסמך, נחשבת למוטעמת לעניין חוק זה. החוק לא חל בהברה סגורה מוטעמת שבסוף מילה בנפרד⁵.

	פרוטושמית	הניקוד הטברני והניקוד שלנו
הברה סגורה מוטעמת		שִׁלַּמְתִּי
הברה סגורה אחרונה מוטעמת בסמיכות		חֲצַר בית הספר
הברה סגורה אחרונה מוטעמת בנפרד		חֲצֵר (החוק אינו חל. ההעתקה היא לצירה)

במקרה בהם ההברה במילה היסודית היא סגורה מוטעמת, שם היה אמור להופיע צירה, כשההברה הופכת ללא מוטעמת הוא הופך לסגול: יֵלֵךְ --> וַיֵּלֶךְ
כמו כן בתנ"ך בסמיכות עם מקף הצירה הופך לסגול. כך במילה אֶת- כשהיא באה במקף. (אבל שלא במקף - אֵת⁶).

בהברה סגורה לא מוטעמת - נעתקת בניקוד הטברני לחיריק:

פרוטושמית	הניקוד הטברני והניקוד שלנו
	תִּשְׁעָה

בהברה פתוחה לא מוטעמת שלפני הטעם (פריטונית), יש לעתים הארכה פריטונית כמו בתנועת a, אלא שכאן התנועה המוארכת הופכת לצירה בניקוד הטברני:

פרוטושמית	הניקוד הטברני והניקוד שלנו
	עֵנָב

דוגמה נוספת: זְקֵנִים.
בתנועת i לעיתים אין הארכה פריטונית אלא חיטוף: מַסְמֵר --> מַסְמְרִים

הברה פתוחה מוטעמת - אין מקרים בהם הברה פתוחה מוטעמת שלנו מקורה ב-i.

לעתים i נעתקת לסגול:

1. בשמות סגוליים מסוימים: חֶפְצִי לעומת חֵפֶץ (הצירה בה מ-i חִפְצְ).
2. כשיש הנמכת תנועה: יֶחְדַל (לעומת יִשְׁמַע שבחיריק).

u

הברה סגורה מוטעמת - בדומה לתנועת a - הארכת תנועה. חולם בניקוד הטברני, ובניקוד שלנו מסמנים במקרה זה דווקא חולם חסר:

הערה: בדומה ל-i, בצורות אחרות של כול (וגם דוב, חום וכד') ישנה הברה סגורה לא מוטעמת ולכן u שם מועתקת כקובוץ: דֻּבִּים, כֻּלּוֹ.

גם כאן כמו בחיריק, שהטעם נעתק להברה אחרת או בסמיכות אם מקף, יש שינוי בתנועה. כאן החולם יהפוך לקמץ קטן: יָכֹלְתָּ --> יְכָלְתֵּם, כֹּל --> כָּל-.

הברה סגורה לא מוטעמת
בד"כ - לקמץ קטן:

פרוטושמית	הניקוד הטברני והניקוד שלנו
	הָשְׁלַך

לפני דגש חזק - קובוץ (בניקוד שלנו. ובניקוד הטברני לפעמים גם שורוק):

פרוטושמית	הניקוד הטברני והניקוד שלנו
	שֻׁלַּם

אבל לפעמים יש החלפות. כך בבניין הפעל כולו: הֻכְנַס וכד', ובמילים כמו חָנְּנוּ (ח' בקמץ קטן).

בהברה פתוחה לא מוטעמת שלפני הטעם (פריטונית) כאן אין הארכה פריטונית. לפעמים יש חיטוף:

פרוטושמית	הניקוד הטברני והניקוד שלנו
	יִשְׁמְרֵנִי

זאת לעומת תנועת a שכאמור עוברת הארכה פריטונית: יִשְׁמָעֵנִי.

לפעמים יש תופעה אחרת של דגש חזק שהוא תשלום להארכה הפריטונית: צהֹב --> צְהֻבִּים⁷.

התנועות הארוכות

איך נבחין בין תנועות קצרות לתנועות ארוכות? תנועות שבפרוטושמית היו ארוכות לא נחטפות, אפילו במקום השלישי ויותר לאחר הטעם. תנועת A במילה גָּלוּת לדוגמה לא נחטפת: גָּלות- (בסמיכות) וכן גָּלוּיוֹת. מכאן נובע שמקור הקמץ אינו ב-a שעברה הארכה פריטונית (ראה לעיל), אלא בתנועה ארוכה: (ראה להלן). כך גם תנועת O במילה כוֹתב אינה נחטפת: כּוֹתְבִים, כּוֹתְבֵיהֶם, ולכן חייבים לומר שמקורה בתנועה ארוכה (ראה להלן שמקורה ב- ).

הברה מוטעמת
נעתקה ל- בתקופת הביניים ולחולם בניקוד הטברני. בניקוד שלנו אנו משתמשים בחולם מלא דווקא:

פרוטושמית	הניקוד הטברני והניקוד שלנו
	שְׁמֹאל

בשאר המקרים ההעתקה היא לקמץ: שְׁמָאלִי

לעיתים קרובות בצורות הדומות אחת לשנייה אשר רק באחת מהן יש הברה פתוחה מוטעמת, התרחשה השוואת מערכת וכל הצורות נעתקו לקמץ או לחולם. לדוגמה: המילה הפרוטושמית הייתה אמורה להיעתק ל- , וניקוד הטברני ל-קוֹם. אלא שהייתה השוואת המערכת עם הצורה קָמִים, ולכן גם נעתקה בקמץ: קָם. במקרה הפוך שתי הצורות נעתקו לחולם: מָקוֹם, מְקוֹמוֹת.

הערה: לעתים אנו מוצאים העתק כזה בהברה פתוחה שאינה מוטעמת: --> כּוֹתֵב.
הסיבה לכך היא שבתקופה שפעל המעתק הייתה ההברה הראשונה מוטעמת. ועיין בפרק 17 בספרו של בלאו.

נעתקה בניקוד הטברני לחיריק, ובניקוד שלנו דווקא לחיריק מלא.

נעתקה בניקוד הטברני לשורוק או קובוץ, ובניקוד שלנו דווקא לשורוק.
לדוגמה (ל- i ו-u):

מקור התנועות שבניקוד שלנו ובניקוד הטברני

(לדוגמאות יש לעיין בהסבר על התנועה הפרוטושמית לעיל)

פתח

1. a
2. i שנעתקה לפתח לפי חוק פילפי

סגול

סגול רגיל בניקוד שלנו
מ-i או מ-a.
סגול מלא (שקודם לאם קריאה) בניקוד שלנו
בסוף המילה מקור התנועה הוא בכיווץ הדיפטונגים awu, ayu, iwu. iyu (ראה פרק 13 בספרו של בלאו):

באמצע המילה סגול מלא נוצר במקרה של הנמכת תנועה. התנועה המקורית היא צירה והיא הונמכה לסגול בהשפעת הקמץ: יָדֶיךָ, עֲבָדֶיךָ, בָּנֶיהָ. (כשאין קמץ הניקוד הוא בצירה מלא: יָדֵינוּ, בָּנֵינוּ).

צֵרה

צֵרה רגיל
מתנועת i בהברה סגורה מוטעמת, ובהברה פתוחה שלפני הטעם (ראה בדיון על i).
צֵרה מלא
מקורו ב-iy או ay
בַּיְתְּ (בסמיכות) --> בֵּית

חיריק

קמץ

קמץ קטן

חולם

חולם מלא

קובוץ

שורוק

מקורות:

1. תורת ההגה והצורות - יהושוע בלאו
2. חקרי לשון: אסופת מאמרים בלשון העברית ובאחיותיה - חיים רבין, ערוכה בידי משה בר-אשר וברק דן





---




¹ בארמית אין הארכות התנועה הללו, ולפני ההטעמה אף ישנו חיטוף. לכן המילה העברית זָהָב היא בארמית דְּהַב.

² עם זאת, יש הבדל גם בעברית שלנו בין תנועות קצרות שהתארכו בתקופות הביניים לבין פרוטושמית מקורית! ראה להלן בדיון על .

³ במילה מזלג הידקקות לא התרחשה בצורה הבודדת, אבל ברבים: מִזלגות.

⁴ ההברה השנייה, ba, היא פריטונית ולכן עברה הארכת תנועה כדלעיל.

⁵ יש סברה שלפיה החוק כן חל ו-i הועתקה לסגול שהועתק אח"כ לצירה. עפ"י סברה זו זהו מקור הסגול במילה אמת: אֲמִנְתְּ --> אֱמֶת. וע' בספרו של בלאו עמ' 69.

⁶ לדוגמה, ויקרא יא,טז: "וְאֵת בַּת הַיַּעֲנָה וְאֶת-הַתַּחְמָס וְאֶת-הַשָּׁחַף וְאֶת-הַנֵּץ לְמִינֵהוּ."

⁷ תופעה זו קיימת לעיתים גם ב-A: קָטָן --> קְטַנִּים.