עודכן לאחרונה: ט"ו מרחשוון, 30.10.04 חזרה לחוק ניקוד ההברות חתימה בספר האורחים




כללי החטפים

האותיות גרוניות, האח"ע (ר' לא נחשבת גרונית לעניין זה), כאשר עפ"י המשקל אמורות לקבל שווא, לעיתים שווא זה יהפוך לחטף.
שמות החטפים ודוגמאות:
חטף פתח - צחֲקה. (נהגה בלשוננו: A)
חטף סגול – אֱמֶת. (נהגה בלשוננו: E)
חטף קמץ - חֳפָשִׁים. (חטף קמץ הוא בעצם חטף קמץ קטן, והוא נהגה O. אין בלשוננו חטף קמץ שנהגה A!)

ניקוד מילים הכוללות חטף

לפני ניקוד מילה בעזרת חוק ניקוד ההברות יש צורך בבירור שני דברים:

  1. האם מופיע חטף במילה והיכן?
  2. האם החטף ביסודו הוא שווא נח או שווא נע?

1. האם מופיע חטף והיכן?

כיוון שבלשוננו החטף נשמע בדיוק כמו התנועות הרגילות, יש צורך לדעת היכן נמצאים החטפים לפני ניקוד המילה עפ"י חוק ניקוד ההברות. אם לא נדע מתי יבוא חטף בהכרח נטעה בניקוד! בניקוד הפועל העביר לדוגמה, ניתן לטעות ולנקד הֵעֵבִיר, בעוד שהניקוד הנכון הוא כמובן הֶעֱבִיר. לכן יש צורך לדעת לפני הניקוד שהע' ביסודה שוואית, ורק משום שהיא גרונית הניקוד השתנה לחטף פתח.

כיצד נדע מתי התנועה שלפנינו היא חטף ולא תנועה רגילה?
תשובה: כמו שכבר הוזכר לעיל, המילים בעברית אינן אוסף הברות מקרי. לכל מילה יש משקל שבו מציבים את אותיות השורש. אם נדע שהמילה העביר היא בבניין הִפְעִיל, נוכל לדעת שפ' הפועל היא ביסודה שוואית.

2. בירור סוג השווא שביסוד החטף

בחוק ניקוד ההברות אנו מתייחסים לחטף כשווא לכל דבר. אם השווא ביסודו נע, נתייחס אליו כשווא נע, ואם הוא נח, נתייחס אליו כשווא נח. לכן אנחנו חייבים לדעת את סוג השווא שביסוד החטף.

דוגמה:
מכיוון שבמילה מעֲשה הע' (לוּ לא הייתה גרונית) הייתה אמורה לקבל שווא נח, אנו נתייחס עליה כך בחוק ניקוד ההברות. היא מצטרפת למ' שלפניה ואנו מתייחסים להברה כסגורה. (מע-שה). לכן האות מ' תנוקד בפתח (ראו כלל סל"ק).
לעומת זאת, מכיוון שבמילה צחֲקה הח' הייתה אמורה לקבל שווא נע, אנו נתייחס אליה כאילו היא באה בשווא נע. הח' תצטרף להברה שלאחריה, והצ' שלפניה היא בהברה פתוחה. (צ-חקה). לכן האות צ' תנוקד בקמץ (ראו כלל פל"ג).

כיצד נדע מהו השווא ביסודו, ומה בכלל הכוונה בביטוי "הייתה אמורה לקבל"?
תשובה: שוב, גם במקרה זה נעָזר במשקל. השם מעֲשה שהזכרנו קודם היא באותו משקל כמו השם מַרְאה. מכיוון שהר' במילה מראה באה בשווא נח (עיינו בכללי השווא), גם הע' במילה מעשה היא ביסודה בשווא נח.
המילה צחֲקה לעומת זאת, היא השורש צ-ח-ק בבניין קל, בדומה למילה שמְרה מן השורש ש-מ-ר. בכל המילים מן הסוג הזה ע' הפועל - האות מ' בְּ ש-מ-ר והאות ח' בְּ צ-ח-ק - מופיעה בשווא נע (סעיף ג' בכללי השווא).

(ניתן גם לנסות להציב במקום החטף שווא - צחְקה, מעְשה - ולנסות למצוא את סוג השווא עפ"י כללי השווא. לדעתי תמיד עדיף להשוות למילים אחרות במשקל.)

באילו מקרים יבוא חטף ובאילו יופיע שווא?

עד כאן עסקנו במקרה בו ידוע לנו שישנו חטף. אלא שלא תמיד השווא באות הגרונית הופך לחטף. לפעמים השווא נשאר במקומו. הבעיה היא שלעיתים איננו מבטאים את המילה בצורה הנכונה. לפעמים יש חטף ואנו מבטאים אותו כשווא (לדוגמה: מַחֲבַת), ולפעמים יש שווא ואנו מבטאים אותו כחטף (לדוגמה: מַעְגָּל). ולעתים שתי הצורות מקובלות (הֶחֱלִיף / הֶחְלִיף - לפי מילון רב-מילים שתיהן נכונות).

בעיה זו היא קשה ביותר משום שהכללים אינם מוחלטים. ניתן לנסח כללים אלו:

  1. כאשר אות גרונית תבוא במשקל בו היה אמור להופיע בה שווא נע, תמיד יופיע במקומה חטף.

    א. במקרה בו המילה ביסודה בתנועת O החטף הוא חטף קמץ.
    דוגמאות: עֹמֶר --> עֳמָרִים, חֹדֶשׁ --> חֳדָשִׁים. עֹנִי --> עֳנִי (כמו "עֳנִי אבותינו" -בסמיכות).

    ב. בשאר המקרים יופיע חטף פתח.
    דוגמאות: צָחֲקָה, הֲבָלִים, אֲנָשִׁים.

  2. כאשר אות גרונית תבוא במשקל בו היה אמור להופיע בה שווא נח:

    א. אם היא מופיעה בפ' או ע' הפועל (או ק' או ט' המשקל), נלך עפ"י טבלה זו. במקרים בהם יופיע חטף, סוגו ייקבע עפ"י האות שלפניו (כפי שניתן לראות בדוגמאות שבטבלה).

    א ח הע
    חטף

    דוגמאות: הֶאֱמִין
    מַאֲמָר
    לא ניתן לדעת, אבל לפני בכ"פ ניתן לבדוק עפ"י ההגייה.

    דוגמאות:
    הֶחֱלִיף / הֶחְלִיף
    מַחֲבוֹא / מַחְבּוֹא
    האות שלאחריה היא אחת מ- בג"ד כפ"ת + י' האות שלאחריה היא משאר אותיות.
    לא ניתן לדעת, אבל לפני בכ"פ ניתן לבדוק עפ"י ההגייה.

    דוגמאות:
    הֶעֱבִיר, הֶעְפִּיל
    חטף

    דוגמאות:
    זַעֲמוֹ, מַהֲלוּמָה, צָהֳרַיִם

    כיצד ניתן לבדוק עפ"י ההגייה?
    באותיות בכ"פ יש הבדל בלשוננו בין אות מודגשת לרפה. דגש בבג"ד כפ"ת יבוא רק אחרי שווא נח ולא אחרי חטף. מכיוון שכך, אם נתונה לנו מציאות דגש או העדרו, ניתן לדעת אם לפניו שווא או חטף.

    דוגמה: במילה מחברת ידוע לנו שישנו דגש בב' ולכן בהכרח יופיע בח' שווא ולא חטף: מַחְבֶּרֶת. לעומת זאת, במילה אהבה ידוע לנו שהב' רפה ובהכרח יופיע חטף: אהֲבה.

    ב. בל' הפועל תמיד יופיע שווא: שמַעְתָּ, שָׁלַחְנוּ, חוץ מלפני כינוי נוכח שתמיד יופיע חטף: יִשְׁלַחֲךָ, אֵדַעֲךָ.

Valid XHTML 1.0!     Valid CSS!